בכניסה לתערוכה ״ערבסק עכשווי״, המוצגת במוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים, מקבלת את פני הבאים העבודה ״לולאות״ – מיצב מדיה חי ואינטראקטיבי של דור זליכה לוי. זליכה לוי, בן 27, בוגר המדרשה לאמנות, חי ויוצר ביפו. בעבודת הגמר שלו לפני מספר שנים במדרשה לאמנות הציג זליכה יצירה מוזיקלית־חזותית, בהשראת הכנסייה השוכנת במסגד הגדול באלהמברה שבספרד. בשנה שעברה זכה זליכה בפרס ״זום 2016״ וידידי מוזיאון ישראל לאמן צעיר, ועבודתו נרכשה לאוסף מוזיאון ישראל.

גם היצירה ״לולאות״, שהוא מציג בתערוכה ״ערבסק עכשווי״ יוצרת סביבה רבודה, העוטפת את הצופה ומכניסה אותו לתחושת הליכה בחלום. ״אני יוצר מיצבי הקרנה וסאונד, סרטי וידאו ומופעים חיים. הצליל הוא אלמנט מכונן בעבודותי, ושיתופי פעולה מתמשכים עם מוזיקאים הם חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלי״ הוא אומר.

״לולאות הוא מיצב מולטי מדיה אינטראקטיבי, המבוסס על חזרה נצחית של אלמנטים חזותיים וקוליים. העבודה מבוססת על הצבה תלויית־חלל של מצלמות ומקרנים, שיוצרת לולאת פלט־קלט אין סופית. עדשת המצלמה המוצבת בחלל, לוכדת הן את צורות הערבסק המסורתיות והן את צלליות הקהל החולף בחדר, ומשדרת אותן בלולאה חוזרת (FEEDBACK LOOP) ובכך מטמיעה אותן אחת בתוך השנייה.

״העבודה מלווה בפסקול שיצר המוזיקאי אביעד סינמנס, על בסיס מקטעים מוזיקליים קצרים שעוברים מניפולציות דיגיטליות שמותחות אותם אל עבר האין סוף״, הוא מסביר. ״העבודה שיצרתי מבטאת את המשאלה שלי לצלול אל תוך הערבסק, לאבד את תחושת הזמן או את אינדיקציית הכיוון בתוך אותו רצף חזרתי ומופשט.

״מעבר לעקרונות החווייתיים והחושיים, העבודה שלי מתייחסת לתפיסת העולם שהניעה את האמנים, המתמטיקאים והפילוסופים ביצירת הערבסק – לפי אותה חזרה נצחית מתארת את המבנה המסתורי של העולם. מצאתי עניין מיוחד בביטוי העקרונות האלה במדיה דיגיטלית.

הערבסק – אמנות העיטור המוסלמי שהחלה במאה ה־10 לספירה ומקורה בעיטורים לקוראן – עומדת במרכזה של התערוכה ״ערבסק עכשווי״, שאצרה תמר גיספאן-גרינברג. התערוכה מבקשת לבחון כיצד אמנים מקומיים, פלסטינים וישראלים, מאמצים מוטיבים שונים שקשורים לערבּסק ומשלבים אותם בעבודתם תוך שהם יוצקים לו תכנים ביוגרפיים, פוליטיים ומגדריים. מרבית העבודות בתערוכה נוצרו במיוחד לתערוכה והן מצביעות על גישות שונות של האמנים לערבסק: רוב האמנים הישראלים מתייחסים אל צורתו של הערבסק והאסתטיקה שלו, כמה מהם מציעים לו חלופה ואחרים יוצרים לו הקבלות פנים־תרבותיות ובין־תרבותיות. האמנים הפלסטינים לעומתם, מזהים את הערבסק עם תרבות האיסלאם השמרנית, רואים בו סמן של הסמכות הפטריארכלית שבבסיסה ורותמים אותו ביתר חופשיות למטרות חברתיות של מחאה מגדרית ופוליטית.

לפי האיסלאם, הערבסק מבטא את המבנה המופלא והמורכב של העולם ואת שלמותו ההרמונית. זהו עיטור נפוץ בארכיטקטורה, בטקסטיל, באיורי ספרים והקוראן ובעיטורי כלי מתכת וקרמיקה. כיום מזהים שלושה טיפוסים של ערבסק: צמחי, גאומטרי וקליגרפי, שבאים לידי ביטוי בדפוס, או דגם ליניארי שחוזר על עצמו ומתפשט עד אינסוף. הדגם הממלא שטחים נרחבים מתאפיין בהרמוניות ובאיזון מושלמים, בדחיסות, בחזרתיות ובצבעוניות עזה. אין לו התחלה, אמצע וסוף, ואין בו ימין־שמאל, למעלה־למטה, מרכז ושוליים או כל היררכיה.

ביום שישי ה־2.2 בשעה 11:00 יתקיים בתערוכה שיח גלריה בהשתתפות האוצרת והאמנים איה בן רון ודור זליכה לוי.