And My Heart Wound-Space

וליבי חלל

ברכה ל. אטינגר

פתיחה: יום חמישי, 24 בנובמבר, 2016, 20:00

24.11.2016-7.1.2017

גלריה ברוורמן מתכבדת להזמין לתערוכת היחיד הראשונה בגלריה ברוורמן של הציירת ברכה ל. אטינגר.  בתערוכת יחיד זו מוצגים סדרת עבודות שמן מהעשור האחרון לצד עבודות רישום על נייר.  אטינגר פועלת מזה כ-30 שנה כציירת, אמנית ופסיכואנליטיקאית. במקביל ליצירתה כתיאורטיקנית בתווך שבין אמנות, פסיכואנליזה, פילוסופיה ופמיניזם ופרסום מאמרים תיאורטיים חשובים, עובדת אטינגר באופן סינגולרי במדיום הציור והוידאו.

תהליך העבודה שלה כולל שימוש באמצעי שיכפול שונים של דימויים על גבי קנווס או נייר שלאחר מכן עוברים טרנספורמציה על ידי רישום וצבע בתהליך ארוך הנמשך לאורך כמה שנים, שכבה שקופה על שכבה שקופה. אטינגר עוסקת בקשרים בין אימה וטראומה בהקשר של עיבוד עקבות הזיכרון של האחר ושל העצמי, על ידי יצירה של חלל עומק בציור דרך עבודת קו-צבע-אור, והאופן שהמבט וההתפוגגות של המבט מאפשרים מרחב של עדות.

היא שואבת מחומרים ויזואליים אליהם היא חוזרת שוב ושוב: חומרי ארכיוניים (מפות אוויר ישנות  צילומי אוויר ומפות טופוגרפיות של פלסטין)  אלבומי משפחה (משפחת הוריה באירופה של תקופת השואה ולפניה כמו גם תצלומיה ותצלומי ילדיה), צילומים של אימהות ותינוקותיהן ונשים ונערות המובלות עירומות להוצאה להורג באוקראינה, 1942 (דימוי העומד בבסיס הסדרה ״אורידיקה״ שמוצגת בתערוכה). דימויים אלו מצטרפים לרישום שיירי הרהורים במהלך שיחות טיפוליות לידי

מחקר ייחודי בממד האבסטרקטי של יחסי קו וצבע היוצרים חלל עומק לא פרספקטיבי, חלל-נושא ואור-נושא, כדבריה של אטינגר “החלל הרחמי של הציור”. החומרים הארכיוניים הוויזואליים מעובדים תחילה במכונות זירוקס המשעתקות וגם משבשות אותם, כמו גם במחשב, כחלק מתהליך המטמורפוזה לרישום וציור. פרגמנטים של חשיבה פואטית או יומיומית, פילוסופית או פסיכואנליטית נאגרים במחברות ויומנים לצד רישומי דיו ומעובדים בהמשך ולאופני תצוגה נוספים ולכתיבה.

ברכה אטינגר חוקרת כיצד עקבות אירועים סובבות בממסרים החורגים מגבולות האינדיבידואל, נרשמים בעבודת האמנות, גולשות בין הדורות ובין הזרים ויחד עם זאת הן אינן מייצרות זיכרון קולקטיבי אלא חיבורים-גבוליים בין תודעות. הידע-רגש של הציור משייט בין אובייקט לסובייקט וליבת חלליהם נפגשת בהדהוד ומאפשרת עדות. ניתן לזהות קו ברור בין העיסוק בחלל נשי וטראומה היסטורית בתערוכת היחיד של אטינגר במוזיאון ישראל (1995) ״חללה – עבודת-אוטיסט״, לבין תערוכת היחיד הנוכחית בגלריה: ״וליבי חלל״.

ניקולא בוריו מציין את הסינגולריות העיקשת של עבודות האמנות של ברכה אטינגר, אותן הוא ראה כפריצת דרך בציור האירופאי העכשווי, תוך השוואה וציון ההבדלים והחידושים לעומת גרהארד ריכטר ואחרים, ואליהן הוא שב לאחרונה כדי לציין ממדים נוספים ומחדשים בעבודתה. כותב ניקולא בוריו, בטקסט ברכה אטינגר: פיגורות של המחוץ*, מתוך הספר  וליבי חלל:

“כאשר כל האספקטים של חיי-האנוש יוכלו כבר להצדיק את התועלת שבהם בפני בית-הדין של הכלכליות, אזי, מחד, תחגוג האמנות את ניצחונה כמדיה, אולם מאידך, היא גם תיעלם בתור אמנות; מפלתה האידיאולוגית תהיה אז רק יותר צורבת. זו הסיבה לחשיבותו של המאמץ, בשדה האסתטי, להתעקש להחזיק בשאלה, שאלת-תם לכאורה, בדבר הסינגולאריות: בתקופה שבה מצב נחשב אך ורק במידה שהוא מתהווה לאמבלמטי, היכן שעובדות נחשבות רק במידה שהן עשויות להפוך למידע עובר לסוחר, והספציפיות חייבת ראשית לכל להשתייך למעמדות, לסוגות, למגדרים או לתרבויות

על-מנת שניתן יהיה להתחשב בה, עלינו להחשיב כבבת עיננו, כיקרי ערך לעין-ערוך את אותו אפיון שאיננו ניתן לרידוד אשר טמון במצב, את אותה יחידיות אשר טמונה באירוע.”

עבודותיה של ברכה אטינגר הוצגו בתערוכות מוזיאליות רבות, ביניהן: מוזיאון סטדליק, אמסטרדם; המוזיאון לאמנות מודרנית, אוקספורד; מרכז פומפידו, פאריס; מוזיאון ישראל, ירושלים; מוזיאון הרצליה; מוזיאון תל אביב; drawing center , ניו-יורק; מוזיאון קרן טאפייס, ברצלונה; המוזיאון לאמנות מודרנית, ורשה; המוזיאון הרוסי, סנט פטרסבורג. תערוכת יחיד של האמנית הוצגה במסגרת הביאנלה לאמנות, איסטנבול, 2015 באוצרות קרולין כריסטוף-בקרייב. עבודותיה מוצגות באוספים מוזיאליים רבים ולאחרונה נרכשו לאוסף מוזיאון קאסטלו די ריבולי, טורינו. תערוכת יחיד מקיפה של עבודותיה תוצג בשנה הבאה ב ״גלריה לאמנות״ של אוניברסיטת בופאלו בארצות הברית.